<h1>ספר המצות לרמב"ם — לאוין קי"ח</h1>
<h2>דף ז:</h2>
והמצוה הקי"ח היא שהזהירנו מהותיר דבר מבשר החגיגה שיקריב יום ארבעה עשר, כמו שהתבאר בששי מפסחים (ע'.., ע"א.:), ליום השלישי. אבל ייאכל תוך שני ימים. והוא אמרו (ס"פ ראה) ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר. ובא הפירוש המקובל בזה הפסוק כן (מדרש תנאים שלוקט ממדרש הגדול) לא ילין מן הבשר בחגיגה הבאה עם הפסח הכתוב מדבר שתיאכל לשני ימים יכול ליום אחד כשהוא אומר לבקר לבקרו שלשני. ומזאת החגיגה אמר יתעלה (שם) וזבחת פסח לי"י אלהיך צאן ובקר. ומה שישאר מזאת החגיגה שלארבעה עשר ליום השלישי ישרף לפי שהוא בכלל נותר (דלק' ק"כ). ולכן אין לוקין עליו. וכבר התבארו משפטי מצוה זו כלומר חגיגת ארבעה עשר ביחוד במקומות ממסכת פסחים (ס"ט:—ע"א:00, קי"ד.:) ומסכת חגיגה (ז':00, ח'.).
